Please click below to read a shiur on Parshat Bamidbar (in Hebrew) from the Rosh HaYeshiva, HaRav Yechezkel Yaakovson, shlit”a
For other shiurim at Sha’alvim, please click here.
הרם ראש, הרם דגל
שיחתו של רה"י הרב יחזקאל יעקבסון שליט"א לפרשת במדבר
סוד היחיד והיחד
מזויות שונות בפרשתנו אנו יכולים לעמוד על המתח הקיים בין הפרט לכלל, בין היחיד והיחד, בין אחדות לבין ייחודיות.
הפרשה פותחת במניין בני ישראל תכף ומיד לאחר הקמת המשכן. התורה משתמשת בביטוי "שאו את ראש" כביטוי לספירה ולמניין. נשיאת ראש, הרמת הראש למעלה מבטאת תחושה של ערך וחשיבות. אדם המכיר בערך עצמו, מבין את מעלת תפקידו, נושא הוא את ראשו למעלה. אף כאן, כשמונים כל אחד ואחד מישראל בלי לדלג על אף אחד משדרים לו: "סופרים אותך, אתה חשוב, תרים את הראש!!"
אך אליה וקוץ בה. בתחושה זו טמונה גם סכנה של גאווה והתנשאות, רגש שלילי והרסני. מי שנושא ראשו גבוה מדי עלול לומר לעצמו "אני ואפסי עוד", ליפול בחטא גאווה והתבדלות. מסתבר כי זהו עניין הנגף עליו מזהירה התורה כאשר הספירה אינה מתבצעת כראוי. זהו עניינו וכפרתו של מחצית השקל השב ומחבר את כל החלקים, את כל החצאים, ליחידה אחת. על האדם להפנים כי מעמדו, חשיבותו, תפקידו המיוחד, לא נועדו חלילה להבדילו או לנתק אותו מן הציבור, אלא אדרבה, מחייבת אותו לתרום את תרומתו היחודית לכלל כולו.
השפת אמת מפרש את המשנה: אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני, וז"ל:
ואא"ז מו"ר ז"ל פי' המשנה אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני. כי כל איש נברא על דבר מיוחד. ומ"מ לא להיות לעצמו רק לבטל מעשיו להכניס עצמו לכלל ישראל כנ"ל. והוא כלל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל
מעשה בפיל גדול
נשיאת הראש, תחושת השליחות הנובעת מתוך ידיעה שאם אין אני לי מי לי, היא מפתח חשוב לכל אדם בעבודת ה'. לעיתים אדם לא מאמין בעצמו, לא מודע לכוחותיו. הוא אינו יודע למה באמת הוא מסוגל ולאיזה גובה הוא יכול להתרומם. לפעמים הדבר נובע מכך שכבר מגיל צעיר הוא נושא על כתפיו סטיגמות, טראומות, או רגשי נחיתות בלתי מוצדקים בעליל.
סיפור מעניין יכול לשמש משל יפה לעניין. פעם אחת הלכו אב ובנו לקרקס. והנה רואים הם פיל ענק המרים וסוחב בקלות משאות גדולים וכבדים מאד. הבחין הילד כי פיל ענק זה קשור בשלשלת ברזל ליתד קטן הטמון באדמה. תמה הילד: מדוע הפיל גדול וענק כזה לא מנסה לעקור את אותו יתד קטן שהוא קשור אליו, וכי אינו מסוגל לכך? הם ניגשו למאמן הפיל שהסביר: פיל זה החל מיום הוולדו נכבל ליתד זה. באמת בימים הראשונים בהיותו קטן הוא ניסה שוב ושוב להשתחרר ולעקור את היתד, אך כיוון שהיה קטן לא הצליח במשימה זו. מכאן ואילך הוא התייאש ונקבע במוחו שאינו מסוגל לכך. הפיל אינו יודע כי כיום אם רק ירצה וינסה יוכל בקלות להשתחרר מהכבלים הללו! אך כעת, שוב הוא אינו מאמין בעצמו!
לכך וכנגד זה אומרת לנו התורה: הרם ראש, אתה חשוב, אתה מסוגל, סופרים אותך! עם ישראל זקוק לך.
להרים דגל
פרשתנו עוסקת בהרחבה בדגלים. מדרשי חז"ל מייחסים לדגלים הללו חשיבות רבה, ועלינו להבין מדוע ומה הם מסמלים?
חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים ..בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר /השירים/ ה) דגול מרבבה כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו הלוואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך ... אמר להם הקב"ה מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. (במדבר רבה, פרשה ב')
צריך להבין, מהי החיבה המיוחדת הבאה לביטוי בדגלים? ועוד, מה עניין דגלים למלאכי השרת?
במדרש אחר מבואר שאומות העולם מתקנאים בישראל בדגליהם, וישראל משתבחים בהם עד למאד:
איש על דגלו באותות הה"ד (שיר /השירים/ ו) מי זאת הנשקפה וגו' קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים מי זאת הנשקפה וגו' אומרים להם האומות שובי שובי השולמית הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין... וישראל אומר מה תחזו בשולמית מה גדולה אתם נותנים לנו שמא כמחולת המחנים שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים יכולים אתם לעשות לנו כך... אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם שנאמר (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו אלו הם הדגלים התחיל אומר מי יכול ליגע בבני אדם אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם שנאמר (שם /במדבר כ"ד/) שוכן לשבטיו מיכן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל לכך נאמר איש על דגלו. (שם)
הנפת דגל היא הכרזה כי לנושאו יש רעיון ברור, אידיאה המנחה אותו. יתירה מזאת, הנפת הדגל אומרת כי נושאו מתאמץ ומשתדל לפעול בהתאם לכך. כל נושא דגל, לא זו בלבד שהוא מאמין בדגל המסויים שאותו הוא מניף, אלא הוא אף מאמין ביכולותיו, ובתפקידו המיוחד המבדילים אותו ואת חבריו מנושאי דגל אחר. זהו הדבר המיוחד לעם ישראל. אע"פ שכולם חונים סביב למשכן ה', כולם מכוונים ליבם למקום אחד, עדיין יש מקום לכל אחד ולכל שבט, להרים דגל משלו וצבע משלו.
מלאכי השרת אף הם כולם כאחד עונים ואומרים "קדוש", אך לכל מלאך נועד תפקיד משלו, שליחות משלו, ואין שני מלאכים עושים שליחות אחת.
ישנם הסבורים בטעות, כי כל שבטי ישראל חייבים לעבוד את ה' באותה דרך. לצערנו הנגע הזה פשה במחנינו. מחלוקות הקיימות בין פלגים שונים ביהדות היא ההוכחה כי שכחנו שמותר ואף חיוני בתוך מחנה ישראל להניף דגלים שונים בצבעים שונים. כמובן, כל הדגלים הם סביב למשכן, כולנו מחויבים לתרי"ג מצוות, לקיים את דברי השו"ע, ואעפ"כ להניף דגלים שונים בעלי צבע ורקע שונים.
ככוכבי השמים וכחול הים
במקומות שונים בתנ"ך נמשלו ישראל בריבוי מספרם לכוכבי השמים ולחול אשר על שפת הים. שניהם מבטאים ריבוי עד אין קץ, אך אעפ"כ יש ביניהם הבדל יסודי. כל כוכב מכוכבי השמים הוא עולם גדול ועצום בפני עצמו. לעומת זאת חול הים משמש כמחסום לגלי הים רק מכח אחדותם. על כולנו לדעת, כי כל אדם מישראל הוא מצד אחד כוכב גדול בשמים, עולם בפני עצמו. אך אין הוא פטור מלהתחבר לכל אחיו כחול אשר על שפת הים. לדעת כי מצד אחד, אם אין אני לי מי לי, ובאותה נשימה שאני לעצמי מה אני.
מחלוקת רש"י ורשב"ם – החומר והרוח
נחלקו הפרשנים מדוע נצטוו ישראל במניין זה דווקא עתה. לדעת רש"י המניין קשור להקמת המשכן שהסתיים זה עתה.
מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה ... כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם (רש"י במדבר א,א)
לעומת זאת לדעת הרשב"ם מטרת המניין להכין את ישראל לכניסתם לארץ ולכיבושה.
שאו את ראש כל עדת - לפי שמעתה צריכים ללכת לארץ ישראל ובני עשרים ראוים לצאת בצבא המלחמה שהרי בעשרים בחדש השני הזה נעלה הענן כדכת' בפרשת בהעלותך וכת' שם נוסעים אנחנו אל המקום וגו'. ולכך צוה הק' בתחילת חדש זה למנותן (רשב"ם שם)
אם כן, לרש"י המניין עניינו השראת שכינה בישראל, ואילו לרשב"ם עניינו יציאה לצבא. רש"י מתמקד ברוח והרשב"ם מתמקד בחומר. לאור האמור לעיל ניתן לומר, כי המסר החשוב הטמון בנשיאת ראש ובהנפת דגל חשובה גם לדואגים למצבו הרוחני של עם ישראל וגם לדואגים ונושאים על כתפיהם את משא החומר של האומה. כולכם שאו ראש, הניפו דגל, בידיעה כי אחדות אינה אחידות, ומקום יש ליחיד במסגרת היחד.
