Tragedy in Itamar and Rav Yaakovson's Hesped

Yesterday was the one year Yahrtzeit of the five members of the Fogel family murdered brutally in Itamar. We were asked to repost the following from last year....



 Along with the rest of Klal Yisrael throughout the world, we are shocked and grieved by the tragic news from Itamar this past Shabbat.

We joined thousands of other mourners as 5 members of the Fogel family were buried in Har Hamenuchot.

We daven that this month of v’nahafochu brings a complete reversal of sadness to joy: hafachta mispedi l’machol li.

Click below to read a transcript of Rav Yaakovson's hesped in Yeshivat Sha'alvim:

ברגעים אלו מובאים למנוחות בירושלים ההרוגים שנהרגו עקד"ה הרב אודי ורות פוגל, עם ילדיהם יואב בן אחד עשרה אלעד בן ארבע ותינוקת קטנה - הדס בת ארבעה חודשים.

ביום ז' אדר יום שבו נאמר על משה "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת משֶׁה" (דברים לד ח) אנחנו בוכים עם כל בני ישראל את מותם ורציחתם של משפחת פוגל, אבא אמא וילדים קטנים.

בליל שבת ויקרא, שבת בה אנו קוראים על קרבנות, עלו לשמים קרבנות תמימים, כולו לה', זכים ונקיים. "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ" (ויקרא י, ג).

הלב אינו מסוגל לקבל, אי אפשר לעכל, אי אפשר להבין.

אמרת בתורתך "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד" (ויקרא כב, כח), והנה ביום אחד נשחטו אב ובנו.

אמרת בתורתך "לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים" (דברים כב, ו) ואיך נלקחו האם על הבנים.

בסליחות לערב ראש השנה יש קטע שממש זועק ברלוונטיות שלו להיום:

אָנָא הַבֵּט בְּצִדְקַת עֲבָדֶיךָ חֲסִידֶיךָ אֲשֶׁר הֶעֱרוּ נַפְשָׁם לָמוּת עָלֶיךָ וְלֹא חָסוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם וְקָצוּ וּמָאֲסוּ בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה וּבִטְּלוּ רְצוֹנָם מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ וְקִדְשׁוּ שִׁמְךָ הַגָדוֹל וְלֹא חִלְלוּהוּ:

וְרָצוּ לְזֶבַח וּפָשְׁטוּ צַוָּארָם וְעָמְדוּ בְּנִסָּיוֹן וְנֶאֱמְנוּ. וְנִבְחֲנוּ בְּצֵרוּף וְנִמְצְאוּ תְּמִימִים:

וְנָגְעוּ דְמֵי אָבוֹת וּבָנִים. וּדְמֵי רַחֲמָנִיּוֹת וְיַלְדֵיהֶן. וְנִתְעָרְבוּ דְמֵי אַחִים וְאֲחָיוֹת. וּדְמֵי חֲתָנִים וְכַלּוֹת. וּדְמֵי חֲכָמִים וַחֲכָמוֹת. וּדְמֵי הֲגוּנִים וַהֲגוּנוֹת. וּדְמֵי חֲסִידִים וַחֲסִידוֹת. וּדְמֵי זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת. וּדְמֵי בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת. וּדְמֵי פַּרְנָסִים וַחֲזָנֵיהֶם. וּדְמֵי דַיָּנִים וְסוֹפְרֵיהֶם. וּדְמֵי מְלַמְּדִים וְתַלְמִידֵיהֶם. וּדְמֵי אֲנָשִׁים וּנְשׁוֹתֵיהֶם. וְנֶהֱרְגוּ כֻּלָּם יַחַד עַל קִדּוּשׁ שִׁמְךָ הַמְיוּחָד:

אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמָם וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתָם:

עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יְיָ מִשָּׁמַיִם. וְיִנְקוֹם נִקְמָתוֹ וְנִקְמַת עַמּוֹ וְנִקְמַת תּוֹרָתוֹ וְנִקְמַת דַּם עֲבָדָיו אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם כְּהִבְטַחְתָּנוּ בְּיַד אֲבִי חוֹזֶה:

הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ:

הזעקה הזו היא הזעקה שלנו. אין זה הזמן לתת פירושים וביאורים. עלינו להשתתף עם כל כלל ישראל, לבכות יחד עם כולם.

על הפסוק "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב, מג), פירש רש"י:

הרנינו גוים עמו - לאותו הזמן ישבחו העובדי כוכבים את ישראל ראו מה שבחה של אומה זו שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו יודעים היו בטובו ובשבחו.

אומות העולם משבחות את ישראל על הדבקות בקב"ה. מה יש לדבר, משפחה שהיתה ממגורשי נצרים, היו יכולים לומר 'אנחנו את שלנו עשינו'. כל אחד זוכר את המשמעות של חיים בנצרים. מקום מבודד, נתון להתקפות בלתי פוסקות. האפשרות לומר 'עשינו את שלנו' היתה קיימת. אבל הם הלכו לאריאל, ומאריאל לאיתמר. התחושה שיש מה לעשות, שיש שליחות.

כל זה זועק לנקמה.

בשנים האחרונות יש משהו בחודש אדר. האסונות שפוקדים אותנו בחודש אדר מראים לנו את הרצון של עמלק להשבית את השמחה. הרב סולבייצ'יק אומר שהמסר של עמלק הוא המסר של השמדת עם ישראל. מי שיכול לתקוע סכין בילדה בת ארבעה חדשים בשנתה, הוא הוא עמלק.

אסור לנו להתייאש, ולא להישבר. צריכים אנו להמשיך וללכת עם הפסוק של "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקאל טז, ו). עם ישראל איננו מרים את הידיים כשהוא רואה דם. כשעם ישראל רואה דם, הוא רואה דם של לידה. כאן גם השליחות שלנו. כשאנו רואים דם של מוות, שומה עלינו לקחת את הדם הזה לדם של חיים.

הבוקר נפרדנו מהתלמידים שלנו המתגייסים לגולני. עשינו זאת בריקודים. ברכנו אותם. חיזקנו אותם. זו התשובה שלנו למה שקרה בשבת. לא תשברו אותנו. החיילים הללו הם התשובה שבמקום הדם. הם יחד עם כל כלל ישראל יהיו הנוקמים של דם עבדיו.

התשובה שלנו היא להוסיף חיים. להוסיף בטחון. להוסיף חיילים. להוסיף התיישבות. הדם יהיה לנו סיבה להוסיף חיים.

בלשון הקודש מי שנהרג קודם זמנו נקרא חלל. המשמעות של המילה 'חלל' היא משמעות של ריק, ואקום, חסרון. יש ריקנות שצריך למלא. בחלל הזה קובע את התפקיד שלנו. אנחנו צריכים למלא את החלל.

לפני כמה שנים הוקמה תנועה של "נפש בנפש". הרעיון שחרתה תנועה זו על דגלה הוא להעלות במקום כל נרצח עוד משפחה לארץ ישראל. זו התשובה הנכונה. זה הכיוון. במקום החלל שנוצר יש למלא עוד ועוד.

כל אחד מהנרצחים שנרצח הוא כמובן עולם ומלואו, ולנו יש את המחויבות להוסיף במקום החסר של כל אחד ואחד מהם.

זה המסר שצריך לבוא אל כלל ישראל ואלינו באופן פרטי, כאן בתוכנו: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א, יב). כל מקום כזה שנפגע אנחנו צריכים לקבל על עצמנו למלא.

הנוסח של ניחום האבלים הוא "המקום ינחם אתכם". הדגש הזה על השימוש במילה 'המקום' אומר דרשני. הדברים חוזרים למה שדברנו בו לעיל, מכיון שאנו מדברים על החסר והחלל, הרי שאנו מתפללים למקום שימלא את המקום החסר, את החלל שנוצר. זו לא צריכה להיות רק תפילה כלפי שמים, אלא גם חובה על עצמנו, למלא את החסר. אנחנו צריכים להתחבר עם המקום ולמלא את החסר.

מה יש לומר, הלב נקרע. אין זה הזמן לתת דרשות. רק לבכות יחד עם כולם ולהתפלל שנזכה לראות התשובה ואת התקנה ואת העשייה ואת הבדמייך חיי שיבואו במקום החלל שנוצר.

אֶת אֵלֶה מִזְבְּחוֹת זְכוֹר וְאֵלֶה עֲקֵדוֹת תִּרְאֶה.

את המזבח של הרב אודי, של רותי, של יואב, של אלעד, של הדס. את המזבחות הללו תזכור.

וְהִנָּחֵם וְשַׁכֵּךְ אַף וְכַלֵּה חֵמָה. וְתַשְׁבִּית שׁוֹד וָשֶׁבֶר מֵעַמְךָ:

חוּס וְרַחֵם אֶת יֶתֶר הַפְּלֵטָה. וְתוֹצִיאֶנָּה מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה. וְחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה שְׁנַת רָצוֹן וְעֵת גְּאוּלָה:

שַׁדַּי תִּזְכּוֹר לָנוּ בְּרִית אֶזְרָח. וְתִפְקֹד לָנוּ זְכוּת הַנֶּעֱקַד. וּתְרַחֲמֵנוּ בְּצִדְקַת אִישׁ תָּם: